<h1>ספר השותפות והעיסקא לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף סד.</h2>
והדרך הי' השותפות לגבי הפירות בין שתי נפשות שאחד מהם חבר והשני אינו חבר, הרי מותר להם לחלק ביניהם באופן שיטול אחד מהם חיטה והשני שעורה או שיטול אחד מהם יין והשני שמן ולאחר שקיבל החבר חלקו מזה, מפריש ממנו מעשרות, לפי מה שאמרו [דמאי פ"ו מ"ח] חבר ועם ה[ארץ] שירשו את אביהם עם הארץ יכול לומר ל[ו] טול אתה חטין שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פל' אתה יין שבמקום פלוני ואני [יין] שבמקום פל'. ואמרו בתוספה [דמאי פ"ו הי"א] [חבר ומי] שאינו נאמן על המעשרות של[קחו] פירות שירשו או שנשתתפו [רשאי] לומר לו טול אתה חטין ואני שעורין אתה יין ואני שמן שכל דבר שמותר למכרו דמאי רשאי לעשות בו כן. לקח גדיש של תבואה עבט של ענבין ומעטן שלזיתים זה מעשר את שלו וזה מעשר את שלו, אם לקח ואחר כך ש[יתפו] צריך לעשר על הכל, זה הביא שהרי שבלים משלו וזה הביא סלי זיתין וענבין משלו או שב[צרו את] כרמיהם בתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאין מעשר המעשר מעשר את שלו וודאי וחצי חלקו של חבירו דמאי. ואם היתה שותפות זו בין גר וגוי מצד הירושה והיתה הירושה צלמים וכלי בית ופירות ונכסי דלא ניידי, מותר לו לגר לומר לגוי טול אתה את הצלמים ואני את הנכסים אתה את היין ואני את הפירות אלא שיעשה... [...]ירות שלא יהנה ממה שכנגד הצלמים והיין. אלא שזה אינו מותר אלא קודם שיאסרהו בואו לרשות הגר, ומותר לו, אם היו הנכסים בית מרחץ להתנות עם הגוי שיטול [הגוי הכנסתו] ביום השבת והוא יטול את הכנסתו ביום החול, לפי מה שאמרו [ע"ז ס"ד ע"א] גר וגוי שירשו את אביהם גר יכול לומר לו טול אתה עבו' זר' ואני מעות אתה יין ואני פירות ואם משבא לרשות הגר אסור. ואמר בתוספה [דמאי פ"ו הי"ב] גר וגוי שירשו את אביהן גוי רשאי [גר] לומר לו טול אתה צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות. אונקלוס הגר נטל חלק מאחיו והחמיר על עצמו והוליך חלקו לים המלח, ירשו את המרחץ רשאי לומר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי. ישראל וגוי שקנו ביתו של גוי אין רשאי לומר לו טול אתה צלמין ואני כלים אתה יין ואני פירות. לקחו את המרחץ אינו רשאי לומר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי, ואם התנה עמו על מנת כן מתחילה מותר. ואם היה אחד השותפין גוי והשני ישראל לגבי (יכול) חלקת שדה משותפת להם, הרי לא תמנע שותפותם מחיוב הפרשת התרומה מחלקו של ישראל, לפי מה שאמרו [חולין קל"ה ע"ב] ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי, רבן שמעון בן גמליאל אומר חלקו של ישראל חייב של גוי פטור. ואמרו [בביאור זה עד] כאן לא פליגי אלא דמר סבר יש [ברירה ומר] סבר אין ברירה אבל שותפ[ות דגוי] דברי הכל חייבת. ואמרו בתלמוד ארץ ישראל [ירושלמי דמאי פ"ו ה"י] ר' יוסי בשום ר' יוחנן מה פליגין בשחלקו שדה בקמתה אבל אם חלקו גדיש אף רבן שמעון בן גמל' מודה לר' שכל קלח וקלח של שותפות הוא.
